יובל סיון

אני מאמין שהחזון של בן־שטרית מייצג תקווה לאומית עמוקה, אך הוא נתקל באתגרים מבניים עצומים בחברה הישראלית המודרנית. הרעיון של החזרת העבודה הפיזית לידיים ישראליות נשמע פטריוטי וראוי, אבל הוא מתנגש חזיתית עם תרבות ההייטק והשאיפות האקדמיות שטיפחנו במשך עשורים. צעירים שהוכשרו להיות מהנדסים, תכנתנים ויזמים, מוצאים עצמם עכשיו מול אתגר תודעתי קשה – לרדת

יובל סיון על דרכים מעשיות ליישום מדיניות גיוון והכללה בחברות הייטק: 1. גיוס ומיון עובדים: – אתגר: הטיות לא מודעות בתהליכי הגיוס * הסרת פרטים מזהים מקורות חיים * הכשרת מגייסים בנושא הטיות לא מודעות * הגדרת קריטריונים אובייקטיביים וברורים למשרות * גיוון בצוותי הגיוס עצמם 2. תהליכי הכשרה ופיתוח: – אתגר: פערי ידע וניסיון

ההייטק הישראלי הוא פלא. פלא של ממש. מלא בכשרונות, תעוזה, יכולת הפגנת יצירתיות ועוד המון ערכים ואייכויות שנוצרו פה. נכון, בצל המלחמה הדברים השתנו, בצל יציאתו של העולם מהקורונה גם היו משברים ובצל המלחמות באירופה ובמזרח הרחוק. אל לנו ללכת שבי אחרי כותרות בהלה או תחזיות אפוקליפטיות שהרי תמיד תמיד התעשייה תידרש ואותן אייכותיות בהן פתחתי –

טוב עשה לטעמי השר קיש שהפגין פרגמטיות ולאור המלחמה שעדיין בעיצומה בחר להוציא את הטקס ממשכנו בירושלים ולהוקיר את תושבי העוטף והעיר שדרות בכך שהטקס נעשה בסימן הצדעה להם וגם בתוך רחבי העיר שדרות עצמה. הפרסים הללו שמחלקת המדינה הינה פרסים שאמורים גם לבטא את רחשי הציבור. אסור שבגלל ששר חינוך ממפלגה מסויימת רואה את

שנת הלימודים הבאה, שאיש לא יודע כיצד תפתח ומתי בעקבות איומי השביתה של ארגון המורים ובעיקר המלחמה שתפתח או לא בצפון הארץ – צריכה לקחת בחשבון את מה שכבר כל ארגון, בפרט ציבורי שירותי חברתי צריך להביא בחשבון, שיש וודאות רק באי וודאות. אין לנו כל ערבות שהשנה תהייה ""רגילה". התלמידים ישיכו לחוש לעיתים טראומות עם

אין ספק שאנשי ונשות ההוראה גם 'נכנסו מתחת לאלונקה' החל מאירועי ה-7 באוקטובר. האות לאותם אנשי ונשות הוראה היא מכובדת ומכבדת. אנשי ההוראה ראוי שיקבלו כל התייחסות תמיד מן הממסד היות והתגמול בחומר הוא לא מספק ולא יעיל. כן הייתי מציע לתעד יותר את הדברים. לבקש מאנשי ונשות ההוראה לתעד את מערכי השיעור שבנו ביצירתיות לאוכלוסיות

כמדי שנה כבר משנות ה- 60' ה-1 בספטמבר הפך להיות סמל. סמל לא רק בכך שמדובר על יום פתיחת שנת הלימודים בחינוך הכללי אלא גם כסמל לכך שארגוני העובדים טורחים תמיד לאיים כי לא יפתחו את השנה במועדה. בעולם שבו מועד הפתיחה של הלימודים כבר השנה פעמים רבות- פעם בגלל הקורונה, פעם בהחלטת שר החינוך

התוכנית החדשה של קיש – "אקדמינזאציה בתיכון" – כמו כל רפורמה היא מהלך שיש ללמוד אותו. ספק אם קיש עצמו למד. כל שר חינוך ממהר לרפורמה כזו או אחרת בשביל להשאיר חותם על מערכת שיותר מכל זקוקה לוועדה שתסדיר תוכנית אסטרטגית לאורך שנים בה ושתהייה מנותקת בראש ובראשונה מפוליטיקה. הכיוון של נקודות זכות באקדמיה בגדול חיובי. אין

חברות חייבות וזו כבר תובנה וותיקה להעסיק ג'וניורים. אנשים מרקעים שונים, חלקם שלא מגיעים מעולמות של מיומנויות טכנולוגיות להכנס להיכלן. הרי ברור שאנשים שלמדו להתפלס בגמרא, למדו כששפת אימם אינה אנגלית, חידדו את מוחם בסוגיות שונות בוודאי שיכולים לתרום למשק הישראלי. אראל מרגלית אמר פעם ש"ההייטק הישראלי בכלל ובפרט לא זקוק למהנדסים בלבד. הוא זקוק למשוררים,